בשנת 2001 מכר אדם בית בתחום הרשות המקומית, אולם רק בשנת 2021, ביקש הקונה אישור העדר חובות מהרשות המקומית, לצורך העברת הזכויות על שמו. בשומת ההיטל ההשבחה שהוכנה לצורך האישור על העדר החובות, נכלל חיוב בריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ-1980 (להלן: "חוק הריבית"). הקונה, שהחיוב לא חל עליו, אך מונע ממנו לרשום את הנכס על שמו, מבקש לשלם את ההיטל אך להפחית את הריבית.
התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובעת כי החיוב בהיטל השבחה יחול בעת אישורה של תכנית משביחה, אולם התשלום עצמו נדחה למועד המימוש של הזכויות בקרקע. הכוונה במימוש הוא העברת זכויות, בקשה להיתר בנייה, או תחילת השימוש בפועל על פי התכנית המשבחה. כך שהחובה לשלם את היטל ההשבחה חלקה רק בשלב מימוש הזכויות.
עד לשלב מימוש הזכויות, חלה הצמדה בלבד על התשלום, וזאת מכח סעיף 9 לתוספת השלישית לחוק. יחד עם זאת, משלב מימוש הזכויות ואילך, בו מתגבשת חובת התשלום של ההיטל, חל חוק הריבית לעיל, וזאת מכח סעיף 15 לתוספת השלישית לחוק.
סעיף 16 לתוספת השלישית לחוק, קובע כדלקמן:
"בית משפט לעניינים מינהליים או ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה הדנים בערעור או בערר בעניין היטל השבחה, או שמאי מכריע בהחלטתו בעניין כאמור, רשאים להפחית את תשלומי הפיגורים שבעל המקרקעין חייב בהם לפי הוראות חוק ההצמדה, בשל התקופה שבה התנהל ההליך לפניהם; וכן רשאים הם, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להפחית תשלומי פיגורים שבעל המקרקעין חייב בהם לפי הוראות חוק ההצמדה, כולם או חלקם, בשל תקופה נוספת."
מכאן, שהסמכות להפחית תשלומים לפי חוק הריבית על חיוב בהיטל השבחה, נתונים לבית המשפט לעניינים מנהליים או לוועדת הערר או לשמאי מכריע, במסגרת הליך של ערעור או ערר או שומה מכרעת (בהתאמה), וזאת גם מטעמים מיוחדים שיירשמו.
בהינתן סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה אשר לשונו: "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות.", אין למועצה או לוועדה המקומית סמכות להפחית מתשלומי ריבית שהושתו על חיוב בהיטל השבחה מכח החוק.
בבר"מ 6526/19 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' רות נקר (נבו 16.02.2021) קבע לאחרונה בית המשפט העליון, כי גם את הסמכות של בית המשפט, של ועדות הערר והשמאי המכריע לפטור מחבות בריבית פיגורים לפי חוק הריבית, יש לפרש בצמצום:
"שאלת הריבית היא משמעותית מאד במקרה דנן, בהתחשב בשיעורה הגבוה לפי חוק ההצמדה (העומד כיום על 6% בשנה). אכן, החיוב בריבית עשוי להיות מופחת בתנאים מסוימים. לפי סעיף 16 לתוספת השלישית רשאים בית המשפט לעניינים מינהליים, ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, ואף השמאי המכריע להפחית את תשלומי הפיגורים שבעל מקרקעין חייב בהם לפי חוק ההצמדה, בשל התקופה שבה התנהל ההליך בפניהם. כמו כן, הם רשאים, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להפחית מתשלומי הפיגורים, כולם או מקצתם, אף בשל תקופה נוספת. אולם, אלה הם חריגים מצומצמים יחסית לכלל, ובמקרים שבפנינו יישומו של הכלל הוביל לחיובים משמעותיים מאד בריבית פיגורים."
לאור כל האמור לעיל, דעתנו היא כי אין לרשות או לוועדה המקומית סמכות להפחית חיוב בהפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הריבית שהושתו על היטל השבחה שלא שולם במועד.
