פסק דין דב הירש נ' דבש ואח'

עיקרו של פסק הדין שלפנינו הינו בהגנת אמת בפרסום, כאשר בפרסום ישנו פרט לוואי שגוי שאין בו פגיעה ממשית.

הנתבעים פרסמו כי התובע ייצג מחבלים עם "דם על הידיים", בעוד שהמחבלים שייצג התובע, הואשמו בניסיון רצח בנסיבות טרור. משרדנו הצליח להוכיח כי העבירה שבה הואשמו לקוחות (מחבלים) התובע חמורה יותר מעבירת רצח, ולכן האמירה לפיה מדובר במחבלים "עם דם על הידיים" הינה פרט לוואי שאין בו פגיעה ממשית בתובע, ועיקרו של הפרסום הוא אמת. בפסק הדין דיון מקיף הן על עבירות המתה וניסיון רצח בנסיבות טרור, והן דיון מקיף בהגנת "אמת דיברתי", בתביעת לשון הרע.

בית משפט השלום בעפולה

תאד"מ 2395-02-24 הירש נ' דבש ואח'   תאד"מ 3473-02-24 הירש נ' מירון ואח'       תיק חיצוני:

 

לפני	כבוד השופט ויסאם חיר
תובע		עו"ד דב הירש
נגד
נתבעים בתאד"מ 2395-02-24             הנתבעים בתאד"מ 3473-02-24		1. ליאת דבש 2. גל לוי – (ניתן פסק דין) 3. יעקב ביטון 4. אבי אדרי 5. איריס דהן 6. יהודית משיח   7. יצחק מירון 8. מוטי פריאל ע"י ב"כ עוה"ד אילן מירון

 

 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965: סע'  1, 2, 2(ב)(1), 7, 13, 14, 15, 15 (2), 15 (3), 15 (5)

חוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016

חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001

 

פסק דין

 

תמצית הרקע העובדתי

1. הנתבע 7 הוא עו"ד שכיהן בעבר כראש העיר עפולה והתמודד בבחירות לראשות ומועצת העיר עפולה, אשר נערכו ביום 27.2.24. הנתבע 8 הוא פעיל פוליטי בולט של הנתבע 7 ומשמש בתפקיד דוברו של הנתבע 7.
2. ביום 30.1.24 מדינת ישראל הייתה נתונה במלחמת חרבות ברזל במספר רב של חזיתות וביניהן גם בעיר ג'נין הסמוכה לעפולה.
3. ביום 30.1.24 הנתבע 7 פרסם בעמוד הפייסבוק שלו את הפוסט הבא:

"היום חיסלו לוחמי צה"ל והימ"מ חוליה של חמאס והג'האד האיסלאמי בג'נין שתכננה פיגוע בסגנון ה 7 באוקטובר.

שותפו של אלקבץ והמועמד המיועד ליועץ המשפטי לעירייה, עו"ד דב הירש ייצג מחבלים עם דם על הידיים.

אלקבץ עדיין לא התנער מהירש".

4. התובע טען, כי בניגוד לפרסום של הנתבע 7, הוא לא ייצג מעולם ולא ייצג לעולם מחבלים עם דם על הידיים. נטען, כי מדובר בשקר גס ומרושע, שהופרח לאוויר העולם על ידי הנתבע 7 תוך קשירתו למלחמה בעיר ג'נין במטרה להסיט את הציבור לאלימות נגד התובע.
5. הנתבע 7 ניסה לתת לדבריו נופח של אמינות באמצעות צירוף תמונה של פסק דין, אלא שאין בו כל ייצוג של מחבלים עם דם על הידיים. כמו כן, הנתבע 7 צירף לפרסום תמונה, שלטענת התובע הינה מזויפת, בה נראה, כביכול, לוגו של משרד התובע ובה כיתוב בעברית ובערבית וממנה עולה, כביכול, כי התובע מייצג בעבירות ביטחון, טרור ופגיעה בביטחון המדינה.
6. נטען, כי את כל השקרים הנ"ל הנתבע 7 פרסם תוך קשירתם לחיסול מחבלים בג'נין באופן המציג את התובע כמי שבוגד בעמו בזמן מלחמה. נטען, כי מדובר בלשון הרע נבזית במיוחד שיש בכוחה להניע חמומי מוח לפגוע בתובע ובני משפחתו.
7. נטען, כי את שקריו הנ"ל הנתבע 7 פרסם בכוונה תחילה לפוגע בתובע ובמשרתו. עוד נטען, כי הנתבע 7 הוסיף וקינח את הפרסום במילים "אלקבץ עדיין לא התנער מהירש", מהוות גם הן לשון הרע כאילו יש ממה להתנער. הדבר היחיד שיש להתנער ממנו כאן הוא שקריו של הנתבע 7 שאינו בוחל באמצעים.
8. מיד לאחר הפרסום הנ"ל, התובע פנה אל הנתבע 7 באמצעות הווצאפ וכתב לו את הדברים הבאים: "שלום מר מירון, כאן עו"ד הירש. זו התראה לפי כללי האתיקה בטרם נקיטת הליכים משפטיים בגין הפרסום הזה שלך מהיום. מי שאני ייצגתי לא היה עם דם על הידיים והפרסום לכאורה בשמי שאתה מפיץ הוא פייק ניוז. ככל שלא תמחק עוד היום את הפרסום הזה ולא תפרסם התנצלות, עוד היום, אפתח נגדך מחר בהליכים משפטיים. צו מניעת הטרדה מאיימת. תביעת לשום הרע ותלונה במשטרה".
9. בתגובה להודעה הנ"ל, הנתבע 7 שינה חלקית את הפרסום באופן הבא: במקום "מחבלים עם דם על הידיים" נרשם "ייצג מחבלים שתכננו לחטוף חיילים לשם רצח". שתי התמונות המוזכרות לעיל נותרו לצד הפרסום.
10. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916גם הפרסום המתוקן, מסית ומסוכן. התובע לא ייצג מעולם ולא ייצג לעולם מחבלים שתכננו לחטוף חיילים לשם רצח. וייחוס שכזה לתובע בזמן מלחמה מהווה לשון הרע בכוונה לפגוע.
11. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)בתגובות לפרסום שלו, הנתבע 7 הוסיף וכתב שוב בשקר גס כי: "מדובר במחבלים שהורשעו בעבירות ביטחוניות רצחניות".
12. נטען, כי הנתבע 7 פרסם את הדברים החמורים הנ"ל לא רק בכוונה לפגוע בשמו ועיסוקו של התובע אלא גם ביודעין שבזמן מלחמה הדבר יעודד חמומי מוח לפגוע פיזית בתובע ובבני משפחתו.
13. הנתבע 8 שימש כדוברו של הנתבע 7 ובמערכת הבחירות הוא היה פעיל פוליטי בולט מאוד של הנתבע 7. הנתבע 8 שיתף בעצמו מחשבון הפייסבוק הפרטי שלו, את הפרסום המתוקן הנ"ל עשרות פעמים בקבוצות שונות בפייסבוק.
14. כמו הנתבע 7, גם הנתבע 8 פרסם / שיתף את הדברים בכוונה תחילה לפגוע בתובע ובני משפחתו.
15. בנוסף, ביום 1.2.24 הנתבע 8 פרסם בעמוד הפייסבוק שלו פרסום נוסף ובו סרטון וידאו ובו שוב התמונה שהוצגה לעיל עם הכיתוב בעברית וערבית וכן תמונה מבזה של התובע המהווה פגיעה בפרטיות.
16. מדובר בפרסומים המהווים לשון הרע ופורסמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד בכוונה לפגוע בתובע.
17. התובע העמיד את תביעתו על סך של 75,000 ₪ וזאת ללא הוכחת נזק, חרף שמעשיהם גרמו בהחלט נזק לתובע ובני משפחתו אשר נפגעו, הושפלו וחשו מאוימים מהפרסומים. כמו כן, התובע עתר לסעד של צו עשה להסרת הפרסומים.

תאד"מ 2395-02-24

18. הנתבעים 1-6 בהליך תאד"מ 2395-02-24 הם פעילים פוליטיים של מר מירון ושיתפו בפייסבוק את הפרסום של מר מירון. הפרסום נעשה על ידי הנתבעים בימים 30.1.24 ו- 1.2.24. נטען, כי הפרסומים נעשו על ידי הנתבעים בכוונה הן לפגוע בשמו הטוב של התובע, בעיסוקו וכן לפגיעה פיזית בו ובבני משפחתו.
19. בנוסף לשיתוף הפרסום של מר מירון שעשו הנתבעים, הנתבע 2 פרסם את התמונה המזויפת עם הכיתוב בעברית וערבית, גם כתגובית לפוסט בקבוצת הפייסבוק "בית שאן היום", והוסיף כלפי התובע את המילים "יא תחת אתה וכל מי שקרוב אליך, חכה עוד לא התחלתי איתך יא שמוק".
20. הועתק מנבומיד לאחר מכן, הנתבע 2 פרסם בקבוצת הוואטצאפ "עפולה פרסום חופשי + פוליטיקה" צילום מסך של אותו פרסום.
21. כמו כן, הנתבע 2 פרסם צילום מסך גם בעמוד הפייסבוק שלו והוסיף:

"על מי עוד החכמולוג הזה בא?

מכין לו הפתעה שחבל על הזמן …

דברו אליי – שינויים נעשה מהקטנצ'יק לגדולים …

חזקים במועצה – חזקים למען התושבים !

נ.ב – עכשיו שימו לב איך קופצים כל הפקטיבים"

22. בתגוביות לפוסט הנ"ל של הנתבע 2, הנתבעת 1 כתבה תגובה כמפורט בסעיף 31 לכתב התביעה.
23. בנוסף, ביום 1.2.23 הנתבעת 1 הוסיפה ופרסמה בעמוד הפייסבוק שלה פוסט ארוך שבמסגרתו היא הזכירה שוב את עניין הייצוג של מחבלים עם דם על הידיים וכן העובדה כי התובע מגיש תביעות נגד אנשים שונים ומשפיל נשים (ראו, פירוט הפוסט בסעיף 32 לכתב התביעה).
24. במסגרת כתב התביעה, הנתבעת 1 נדרשה לשלם פיצוי בסך 23,500 ₪, ללא הוכחת נזק; הנתבע 2 נדרש לתשלום פיצויים בסך של 23,500 ₪, ללא הוכחת נזק; כל אחד מהנתבעים 3, 4, 5, ו- 6 נדרש לתשלום פיצויים בסך של 7,000 ₪ ללא הוכחת נזק, כל אחד בנפרד.
25. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ובעניינו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.
26. מנגד, הנתבעים הכחישו את טענות התובע בכתב התביעה.
27. הנתבעים טענו, כי הפרסום לא כוון כלפי התובע, אלא כלפי אבי אלקבץ, ראש העיר המכהן, אשר המתמודד לתפקיד בבחירות 2024, אשר חלק מרכזי מקמפיין הבחירות שלו הינו שמירה על "צביונה היהודי של עפולה" ומניעת ערבים מלהתגורר בה.
28. תוכן הדברים המיוחסים לנתבעים נשוא כתב התביעה – לא זו בלבד שאינו עולה כדי לשון הרע, אלא אף הינו אמת ולפיכך הפרסומים מוגנים על פי סעיף 14 חוק.
29. הנתבעים טענו עוד, כי הפרסומים נשוא התביעה נעשו בתום לב ובנסיבות הבאים:

• היחסים שבין הנתבעים לבין האדם שאליו הופנו הפרסומים, הטילו עליהם חובה מוסרית או חברתית לעשות אותם פרסומים ולפיכך פרסומם מוגן, על פי סעיף 15 (2) לחוק.
• הפרסומים נעשו לשם הגנה על ענין אישי כשר של האדם שאליו הופנו או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר ולפיכך הפרסומים אף מוגנים על פי סעיף 15 (3) לחוק.
• הפרסומים הינם הבעת דעה על התנהגות הנפגע, שהינו גם איש ציבור – או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע, כאמור בסעיף 15 (5) לחוק.
• תוכן הפרסומים הינו ענייני, מתון ושקול ולא חרג ממתחם הסבירות, בנסיבות העניין.

30. בשים לב לקשר בין שתי התביעות, הדיון בשתי התביעות אוחד.

ראיות הצדדים

31. מטעם התביעה העיד התובע עצמו. לתצהירו צורפו מסמכים שונים.
32. מטעם הנתבעים העידו מר מירון (הנתבע 7), מר מוטי פריאל (הנתבע 8) והגב' ליאת דבש (הנתבעת 1). לתצהירם צורפו מסמכים שונים.

דיון והכרעה

33. לאחר בחינת טענות הצדדים ולאחר עיון במסמכים השונים שהוגשו וכן שמיעת העדויות והחקירות הנגדיות הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות. אבהיר.

1. כידוע, המתווה לבדיקת תחולת החוק נקבע על ידי בית המשפט העליון והוא מורכב מארבעה שלבים:

• בדיקת קיום יסודות לשון הרע והפרסום.
• תחולה של חסינות הפרסומים המותרים.
• קיומן של ההגנות והחזקות שבחוק.
• סעדים.

לעניין זה ראו, ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין ואח' (פורסם בנבו).

1. בהתאם להוראות החוק, לצורך השלב הראשון על התובע להוכיח 2 יסודות: האחד "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, אשר נעשה ל"אדם או יותר זולת הנפגע", כדרישת סעיף 7 לחוק, והשני "לשון הרע", כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק.

36. 051293710ככלל, שיתוף "פוסט" או כתיבת תגובות ברשת החברתית "פייסבוק" יש בהם כדי להוות "פרסום", כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. שכן רואים פרסום כפרסום לשון הרע, אם היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע (ראו, סעיף 2(ב)(1) לחוק וכן ראו בר"ע 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט, פסקה 24, (פורסם בנבו)).
37. 054678313בענייננו, הנתבעים הודו בביצוע הפרסומים נשוא כתב התביעה. על כן, יסוד הפרסום אינו במחלוקת. משכך, יסוד הפרסום מתקיים.
38. משנמצא, כי יסוד הפרסום מתקיים, להלן אעבור לבחינת קיומו של היסוד השני, שעניינו האם הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע, כהגדרתו בחוק.
39. בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

"(1)      להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)       לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)       לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)       לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

40. הבחינה אם יש בפרסום משום לשון הרע נערכת לפי מבחן אובייקטיבי, ולא על פי כוונת המפרסם או האופן בו הגורם בעניינו נעשה הפרסום הבין את תוכנו. בהקשר זה הדגיש כבוד השופט מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פד"י מג(2) 333 (1989), בעמ' 338, כי "ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים". באופן דומה ציין כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט ריבלין בעניין אילנה דיין, כי "בבחינת קיומה של לשון הרע יתחשב בית המשפט בדרך שבה נתפס הפרסום בעיני האדם הסביר. זהו מבחן אובייקטיבי, המעמיד עצמו על האופן שבו האדם הרגיל היה מבין את הפרסום…". כמו כן, בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' שרנסקי [פורסם בנבו] (4.8.2008) הדגישה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כי "לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה. די שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו".
41. לעניין יסוד לשון הרע, בבוא בית המשפט להכריע בסוגיה זו, הרי שעל בית המשפט ליתן דעתו לחופש הביטוי ולמרכזיותו, בהתאם לנסיבות הפרסום ותכליתו, בהתאם לטיב ההתבטאות, קהל השומעים, זהות התובע והנתבע והקשר בו נאמרו הדברים.
42. בענייננו, יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על הפרסומים נשוא כתב התביעה מוביל למסקנה, כי הפרסום מהווה לשון הרע. אבהיר.
43. במסגרת הפוסטים נשוא התביעה מייחסים לתובע, כי ייצג מחבלים עם "דם על הידיים". לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי, כי יש באמירה זו כדי להוות לשון הרע כנגד התובע.
44. שאלת ייצוג מחבלים בכלל ומחבלים עם "דם על הידיים" הינה סוגיה שנמצאת במחלוקת. אמנם, קיימת הזכות לקבלת ייצוג משפטי אך ההחלטה ליטול ייצוג של אדם כזה או אחר הינה החלטה שבשיקול דעת עורך הדין. ברצותו יקבל על עצמו את הייצוג. ברצותו ידחה זאת ולא יקבל על עצמו את הייצוג. על כן, ההחלטה לייצג מחבלים בכלל ומחבלים עם "דם על הידיים" הינה החלטה של עורך הדין.
45. האמירה "מייצג מחבלים עם דם על הידיים" מהווה לשון הרע, שכן היא עלולה להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, ולפגוע במשרתו או במשלח ידו, במיוחד כאשר מדובר בעורך דין. ייחוס ייצוג "מחבלים" ו- "לחימה נגד המדינה בשבילם" לאדם, ובפרט לעורך דין או לאיש ציבור, מהווה ביטויים בעלי משמעות שלילית, במיוחד במדינה המתמודדת עם טרור. פרסום כזה עלול להשפיל את האדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לבזותו בשל המעשים המיוחסים לו, ולפגוע במשרתו ובמשלח ידו כעורך דין.
46. לעניין הפרסום שנעשה על ידי הנתבעת 1, ככלל התובע זנח עניין זה בסיכומיו ורק ציין, כי הפוסט של הנתבעת 1 היה מלא רפש ולשון הרע. התובע לא פירט איזה מילים מתוך אותו פוסט ארןך מהווה לשון הרע כלפיו. לאחר עיון בפוסט ולאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי, כי הפוסט שנוסחו פורט בסעיף 31 לכתב התביעה בתאד"מ 2395-02-24 אינו מכיל אמירות המהוות פרסום לשון הרע כנגד התובע. לעומת זאת, בפוסט הנוסף מיום 1.2.24, שנוסחו הובא בסעיף 32 לכתב התביעה, מצאתי כי פוסט זה מכיל שתי אמירות שיש בהם משום לשון הרע.
47. האחת, כי "אם יש ספק הכגי קטן שעורך הדין דב הירש יהיה היועץ המשפטי בעיר, חרב עלינו עולמנו ואני לא מגזימה". ייחוס אמירה כלפי אדם אחר שהוא איש הרס שאם יגיע לתפקיד שיש בו הפעלת סמכות עולמם של תושבים ייחרב עקב התנהגותו. יש באמירה זו לצבוע את התובע באור שלישי ולציירו כאדם שינצל את הסמכות שתהיה בידיו בתפקיד החדש ויפעיל את סמכותו כדי לפגוע בתושבים.
48. השניה, "דב הירש בלי בושה משפיל בנות שיש לו אישה בבית וילדות …". אמירה כלפי אדם אחר שהוא משפיל בנות הינה אמירה שלילית שפוגעת בשמו הטוב של אותו אדם ומשפילה אותו בעיני הבריות עת מציירת אותו כאדם לא ערכי שמתייחס באופן לא ראוי לבנות.
49. לאור כל האמור לעיל מצאתי, כי תוכן הפרסומים נשוא התביעה עונה על הגדרה של לשון הרע", בהתאם למשמעותה בחוק איסור לשון הרע.
50. על כן משנמצא, כי הפרסומים נשוא כתב התביעה עונים על הגדרה של "פרסום" ו-לשון הרע" בהתאם למשמעותם בחוק איסור לשון הרע, להלן אעבור לבחון את שני השלבים הנוספים שעניינם פרסומים מותרים וקיומן של ההגנות שבחוק.
51. בנסיבות העניין, אין ענייננו בפרסומים מותרים בהתאם לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע והנתבעים לא טענו לכך. על כן, להלן אעבור לבחינת קיומן של הגנות המפורטות בחוק.
52. הנתבעים טענו, כי תוכן הפרסום הינו אמת, ומשכך הפרסום מוגן בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, אשר קובע, כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
53. בנוגע לפרסום נשוא כתב התביעה דנן מתקיים היסוד שעניינו "היה בפרסום ענין ציבורי". הפרסום נעשה בתקופת בחירות כאשר התובע היה תחילה מועמד לראשות העיר ובשלב מסוים, לאחר הסרת מועמדותו, היה מתומכי המועמד, מר אבי אלקבץ, וכן היה מועמד למועצת העיר.
54. לעניין יסוד אמת הפרסום הנתבעים טענו, כי התובע ייצג שני מחבלים, אשר הואשמו ואף הורשעו בעבירות ביטחון חמורות, קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה, ניסיונות פיגועי טרור וניסיון חטיפת יהודים לשם רציחתם ועוד (תפ"ח מחוזי ירושלים) 31041-04-13 מדינת ישראל נ' נור חמדן (נבו 08.12.2015). הנתבעים טענו, כי העתק גזר הדין בעניינם של שני המחבלים אף צורף לפוסט שפורסם על ידי הנתבע 7.
55. נטען, כי בהתאם לכתב האישום ולגזר הדין (ראו, נ/2 ו- נ/3) בעניינם של שני הנאשמים שיוצגו על ידי התובע:

• שני הנאשמים הורשעו בחטיפת יהודי לשם רציחתו ונטילת נשקו, בניסיון נוסף לחטיפת יהודי לשם רציחתו ונטילת נשקו, בקשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה ועוד.
• נאשם אחד הורשע בניסיון חטיפת נשק משוטר, במימון קניית רימון רסס, בניסיון להשיג/לייצר מטעני צינור, ובנסיעה ברכב בכוונה למצוא אנשי משטרה וחיילים שמהם ניתן לחטוף כלי נשק ועוד.
• הנאשם השני הורשע בניסיון לנשיאת מטען צינור ועוד.

56. על כן, ולאחר עיון בגזר הדין בתיק האמור, שצורף על ידי הנתבעים, מצאתי כי עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי בשנת 2015 התובע ייצג שני נאשמים שהורשעו בעבירות ביטחוניות חמורות. לא הוכח על ידי הנתבעים, כי התובע ייצג נאשמים נוספים בעבירות ביטחוניות מאז אותו תיק ועד למועד הפרסום.
57. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי התובע ייצג מחבלים עם "דם על הידיים". במידה ולא, יש לבחון את השאלה הנוספת, האם עסקינן בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.
58. הנתבעים טענו, כי הנאשמים אותם ייצג התובע הואשמו והורשעו בעבירות ביטחוניות חמורות, כמפורט לעיל, וכי על אף כוונתם לרצוח חיילים, שוטרים ויהודים ופעולותיהם להוציא כוונה זו אל הפועל, בפועל הם נכשלו אך ורק בזכות סיכולם על ידי כוחות הביטחון, המשטרה ושב"כ. על כן, לגישת הנתבעים, אין הבדל בין המחבלים אותם ייצג התובע לבין מחבלים עם "דם על הידיים". הנתבעים הוסיפו, כי הפגיעה לה טוען התובע, אינה שונה באופן מהותי ומשמעותי מהפגיעה שהיתה נגרמת לו אילו תיאר הפרסום את המציאות העובדתית בצורה מדויקת יותר וההיגד "דם על הידיים" האמור לא היה נכלל בה, כפי שנעשה בפרסום המתוקן.
59. הנתבעים טענו עוד, כי הלכה היא שפרסום פרט שגוי ייחשב ככזה, שאין בו פגיעה של ממש, כאשר הפגיעה שנגרמה מפרסום הפרט השגוי, אינה שונה באופן מהותי ומשמעותי מהפגיעה שהיתה נגרמת לנפגע אילו תיאר הפרסום את המציאות העובדתית בצורה מדויקת. עוד נטען, כי הפרסום כאן בכללותו, אינו בגדר "אמת חלקית" או "אמת קטועה" אשר יש בהן לסרס את אמיתותו של דבר ולהציגו באור שונה בתכלית מכפי שהוא לאשורו ואין בפרסום פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום.
60. המונח "דם על הידיים" אינו מוגדר בחוק. בשיח הציבורי בישראל, המונח "דם על הידיים" משמש להבחנה בין אסירים ביטחוניים שהיו מעורבים בפיגועים שגרמו לפגיעה בחיי אדם או בגוף, לבין אלו שביצעו עבירות ביטחוניות ללא פגיעה פיזית בנפש. ככלל, הגדרה זו כוללת אסירים שהורשעו ברצח, או במעורבות ישירה בפיגועים קטלניים. מונח זה משמש כקריטריון מרכזי בבחינת עסקאות שחרור אסירים (ראו, בג"צ 5272/05 משל"ט- מכון משפטי לחקר טרור וסיוע לנפגעיו נ' אריאל שרון (9.6.2005); בג"צ 9290/99 מ.מ.ט. מטה מותקפי הטרור (ע"ר) נ' ממשלת ישראל (4.1.2000); בג"צ 5413/13 אלמגור ארגון נפגעי טרור נ' ממשלת ישראל (13.8.2013).
61. מנגד, בנסיבות מיוחדות, מי שהורשע בניסיון לרצח בנסיבות טרור כמוהו כמי שהורשע בעבירת רצח, שכן חומרת המעשה והכוונה הפלילית נבחנות לצד התוצאה הפיזית, במיוחד כאשר אי-השלמת העבירה נבעה מגורמים חיצוניים ולא מחרטת המבצע (ראו לדוגמא, תפ"ח (מחוזי ב"ש) 39812-06-21 מדינת ישראל נ' עמאד צופי (7.4.24)).
62. חוק המאבק בטרור, תשע"ו- 2016 משווה בין מי שהורשע ברצח לבין מי שהורשע בניסיון לרצח שהוגדר כ"מעשה טרור" לעניין מניעת שחרור על-תנאי. הסעיף קובע, כי "לא ישוחרר על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, מי שנגזר עליו עונש מאסר בשל ביצוע עבירה של רצח, רצח בנסיבות מחמירות או ניסיון לרצח שבית המשפט קבע לגביה בפסק דינו, לפי סעיף 37, שהיא מעשה טרור, …" (אציין, כי הוראה זו התקבלה לאחר מועד מתן גזר הדין בנ/3, אך מעיון בגזר הדין אין מחלוקת, כי העבירות דנן בוצעו כמעשה טרור להבדיל מפלילי). הוראה זו מלמדת, כי המחוקק רואה בשני המקרים חומרה המצדיקה שלילת הטבות שחרור, ללא קשר לשאלה אם התוצאה הקטלנית התממשה בפועל.
63. על כן, בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשעו שני הנאשמים שיוצגו על ידי התובע, ובהיעדר הגדרה מדויקת בחוק למונח "מחבלים עם דם על הידיים", הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין עלה בידי הנתבעים להוכיח את אמיתות הפרסום וכי הפגיעה בתובע עקב הפרסום אינה שונה באופן מהותי ומשמעותי מהפגיעה שהיתה נגרמת לו אילו תיאר הפרסום את המציאות העובדתית בצורה מדויקת יותר ללא המילים "דם על הידיים". כמו כן, מצאתי שאין ממש בטענת התובע, כי הפרסום המתוקן שנעשה על ידי הנתבע 7, בו נרשם "חיילים" במקום המילה "אזרחים", יש בה כדי לשלול את הגנת אמת הפרסום.
64. אציין, כי אין בידי לקבל את טענת התובע, כי תיקון הפרסום על ידי הנתבע 7 מהווה הודאה כי הפרסום המקורי לא היה אמת. התובע פנה לנתבע 7 בהתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. הנתבע 7 פעל לתיקון הפרסום, תוך פחות משעה ממועד הפניה אליו.
65. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בשאלה הנוספת שהוצגה, שעניינה האם עסקינן בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. להשלמת התמונה אציין, כי לדידי, ככל שהייתי מגיע למסקנה, כי בנסיבות העניין, המחבלים שיוצגו על ידי התובע אינם מגיעים לדרגה השווה ל- "מחבלים עם דם על הידיים", אזי לא הייתי רואה בכך כפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. בהינתן ההבדל בין אסירים ביטחוניים שהיו מעורבים בפיגועים שגרמו לפגיעה בחיי אדם או בגוף לאלו שביצעו עבירות ביטחוניות ללא פגיעה פיזית בנפש, אזי לא ניתן לראות בכך פרט לוואי.
66. אציין, כי לעניין התמונה שצורפה לפוסט בו נראה כאילו לוגו של התובע ובו פירוט בדבר ייצוג בעבירות ביטחון וכדומה, לא הוכח על ידי הנתבעים אמיתות פרסום זה. התובע הכחיש את אמיתות התמונה וטען, כי התמונה מזויפת. מר מירון הודה, כי הוריד את התמונה מהאינטרנט ולא בדק את אמיתותה. יתר הנתבעים פרסמו את התמונה בהמשך לפרסום של מר מירון ולא בדקו את הדברים בעצמם. על כן, לא הוכח, כי תוכן התמונה הינו אמת.
67. לעניין הטענה בדבר אמת הפרסום בנוגע לפרסום שנעשה על ידי הנתבעת 1, לא עלה בידי הנתבעת 1 להוכיח את אמיתות הפרסום שבוצע על ידה. הנתבעת לא הוכיחה, כי אם התובע היה מקבל תפקיד בעירייה, עולם התושבים היה חרב וכן לא עלה בידיה להוכיח, כי התובע משפיל נשים.
68. הנתבעים טענו עוד, כי הפרסומים נשוא התביעה נעשו בתום לב ובנסיבות הבאות:

• א. היחסים שבין הנתבעים לבין האדם שאליו הופנו הפרסומים, הטילו עליהם חובה מוסרית או חברתית לעשות אותם פרסומים ולפיכך פרסומם מוגן, על פי סעיף 15 (2) לחוק.
• ב. הפרסומים נעשו לשם הגנה על ענין אישי כשר של האדם שאליו הופנו או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר ולפיכך הפרסומים אף מוגנים על פי סעיף 15 (3) לחוק.
• ג. הפרסומים הינם הבעת דעה על התנהגות הנפגע, שהינו גם איש ציבור – או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע, כאמור בסעיף 15 (5) לחוק.
• ד. תוכן הפרסומים הינו ענייני, מתון ושקול ולא חרג ממתחם הסבירות, בנסיבות העניין.

69. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי הפרסום שנעשה על ידי הנתבע 7 ועל ידי יתר הנתבעים בעקבות כך אינו חוסה תחת הגנת תום הלב.
70. ראשית, הפרסום אינו בבחינת הבעת דעה. מדובר בפרסום אינפורמטיבי המפרט עובדות ולא דעות. שנית, לא פורטו מהות היחסים בין הנתבעים לבין האדם אליו הופנה הפרסום. אזכיר, כי הפרסום נעשה בפייסבוק וכלפי כולי עלמא ולא כלפי אדם מסוים. על כן, לא ברור מהות היחסים הנטענים. שלישית, לא ברור ולא הוכח העניין האישי הכשר או מהות ההגנה הנדרשת ולא הוברר כיצד אותו פרסום מספק את אותה הגנה. רביעית, מצאתי כי הפרסום לא היה ענייני, מתון או שקול, בפרט נוכח הפתיח של הפוסט שפורסם על ידי הנתבע מספר 7, לפיו "היום חיסלו לוחמי צה"ל והימ"מ חוליה של חמאס והג'האד האיסלאמי בג'נין שתכננה פיגוע בסגנון ה 7 באוקטובר" והקשר שנוצר בין פתיח זה לבין הטענה, כי התובע ייצג מחבלים עם "דם על הידיים" והצורך שאבי אלקבץ יתנער ממנו. אזכיר, כי הפוסט פורסם בתאריך 30.1.2024, בעיצומה על מלחמת חרבות ברזל.
71. הנתבעים טענו, כי הפרסום לא כוון כלפי התובע, אלא כלפי אבי אלקבץ, ראש העיר המכהן אשר התמודד בבחירות 2024, אשר חלק מרכזי בקמפיין הבחירות שלו הינו "שמירה על צביונה היהודי של עפולה" ומניעת ערבים מלהתגורר בה. אציין, כי טענה זו הינה רלוונטית רק למר מירון. אין זה סביר, כי כל הנתבעים ביקשו להשיג את אותה מטרה עקב הפרסום. שנית, טענה זו לא עולה מנוסח הפרסום ואין קשר בין הדברים שפורסמו לבין המטרה הנטענת. הדבר לא עולה מנוסח הפוסט. אין כל אזכור בפוסט לקמפיין הבחירות של מר אלקבץ. הקשר בין שתי הטענות אינו מובן מתוכן הפרסום. על כן, מצאתי לדחות את הטענה.
72. עוד אציין, כי עניין לנו בגזר דין שניתן בשנת 2013 בעוד הפרסום נעשה בשנת 2024 (כ- 11 שנים אחרי). חלוף הזמן לא צוין בפוסט. מי שקורא את הפוסט עלול לסבור, כי התובע עדיין מייצג מחבלים תוך כדי מלחמת חרבות ברזל בעוד החיילים נלחמים בזירות השונות.
73. אכן, מר מירון והנתבעים האחרים צירפו צילום של גזר הדין ועל פניו ניתן היה לעיין בזה ולהבחין בתאריך גזר הדין. אלא, שלא כל אחד מהקוראים מגדיל את התמונה ומעיין בגזר הדין ולרוב הקורא מסתפק בעיון בכותרת עצמה ובתוכן הפוסט. בנוסף, לא הוכח כי לפוסט צורף מלוא גזר הדין בעניינם של הנאשמים אלא רק את העמוד הראשון בלבד.
74. לקחתי בחשבון, כי הפרסום נעשה בתקופת בחירות. התובע הציג את מועמדותו לראשות עיריית עפולה בבחירות לרשויות המקומיות אך בהמשך הסיר את מועמדותו לראשות העירייה אך המשיך להתמודד בבחירות למועצת העיר עפולה ברשימה בשם "צעירי עפולה". על כן, יש לשים דגש יותר על חופש הביטוי.
75. עוד אציין, כי לקחתי בחשבון כי מר מירון הסיר את המילים "מחבלים עם דם על הידיים" מהפוסט זמן קצר ביותר לאחר פניית התובע אליו. אלא, שתיקון זה לא הובא לידיעת הנתבעים האחרים ואלה לא תיקנו את הפוסט שלהם בהתאם. זאת להדגיש, כי הנתבעים האחרים שיתפו את הפוסט של מר מירון. כן לקחתי בחשבון, כי מר מירון הודה בחקירתו, כי לא קרא את פסק הדין וגזר הדין טרם העלאת הפרסום בפייסבוק. כמו כן, מר מירון הודה, כי השתמש בתמונה שנמצא באינטרנט אך לא בדק את מידת מהימנותה של התמונה.
76. לעניין הפרסום שבוצע על ידי הנתבעת 1, המפורט בסעיף 32 לכתב התביעה, לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי, כי חלה ההגנה בסעיף 15 לחוק. הנתבעת 1 ניסחה את הדברים מדם ליבה ודיברה על חוויותיה שלה. כמו כן, הנתבעת 1 ניסחה את הדברים כהבעת דעה בעניין ההיתכנות שהתובע ייבחר לתפקיד בעירייה. שתי האמירות שקבעתי, כי עונות על ההגדרה של לשון הרע, נוסחו בצורה מתונה ושקולה ובאו בצירוף חוויותיה שלה מול התובע. על כן, מצאתי כי לנתבעת 1 עומדת ההגנה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
77. טרם סיום אציין, כי מצאתי שאין ממש בטענת התובע בסיכומיו, כי חלק מהנתבעים לא התייצבו לדיון. הנתבעים הגישו כתב הגנה והם מיוצגים על ידי אותו עורך דין. בפועל, לא היה צורך לחקור נגדית את כל הנתבעים, בשים לב למהות הפרסום ולמהות הסוגיות שבמחלוקת. על כן, אין מקום לקבלת התביעה נגד הנתבעים שלא התייצבו למועד ההוכחות.

סוף דבר

78. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.
79. בנסיבות העניין ובשים לב, כי הפרסום בוצע בעת מלחמה ולקביעתי, כי בנסיבות העניין נשללה ההגנה שעניינה פרסום בתום לב, מצאתי לא לחייב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

 

המזכירות תעביר העתק פסק דין לבאי כוח הצדדים

זכות ערעור כחוק

 

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ו, 28 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה